לאתר בולו'בולו לאתר אוב - ז.ע.פ.


זמנים רעים למחפשות משמעות

P.M., מחבר "בולו'בולו", מציג לראשונה בעברית את תוכנית הביניים החדשה שלו:
SUBCOMA

(הטקסט ערוך - באיזשהו שלב נשים כאן את הטקסט המלא)


אלה הם זמנים רעים למחפשות משמעות. מצד אחד, מישל וולבק מראה לנו איך הניאו-(ניאו?-)נהנתנות נוסח האקסלי (סמים וסקס) פשטה את הרגל. מצד שני, לכל מיני קדושים מעונים פונדמנטליסטים יש חשק לפוצץ את עצמם ברחוב יחד עם עוברי אורח בשם אידיאלים סגפניים. גם הלא רציניים וגם הרציניים נמצאים במשבר. מה אפשר לעשות איפוא בין שעמום לפנאטיות? אבל אולי השאלה העכשווית אינה עוד מה המשמעות של כל זה, אלא כמה משמעות, התאמצות ושאפתנות אנחנו עוד יכולים להרשות לעצמנו. אנחנו דוהרים ברכבת במהירות של 130 קמ"ש אל תוך גשר שהולך ומתמוטט. יש מי שמנהלים משא ומתן עם נהג הקטר על הורדת המהירות ל- 125 קמ"ש (קיוטו 1998, האג 2000, יוהנסבורג 2002), אבל הנוסעות עצמן כבר מחפשות את בלמי החירום, ויש כאלה שכבר מוכנות ללכת מכות עם אנשי הצוות (סיאטל 1999, דאבוס 2000, פראג 2000, גנואה 2001).

נניח שהצלחנו למשוך בבלמי החירום, איך ייראו חיינו? קודם כל, היה צריך להפחית את פליטת ה-CO2, ואיתה את רוב הפעילויות הכלכליות לפחות ב- 20%, ואת זה היה כבר צריך לעשות אתמול, לא היום. וכדי שלא יהיו מכות בין הנוסעות ממחלקה ראשונה לנוסעות ממחלקה שנייה, צריך להחיל את הייצור המופחת באופן שווה ככל האפשר על כולם (עם התחשבות מסוימת בתנאי אקלים חריגים או בבידוד גיאוגרפי). ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש תתייצב על אלף דולר בערך, כלומר בשביל רבות ההכנסה תקטן פי 40 ממה שהן מקבלות היום, ובשביל עוד יותר רבות ההכנסה תוכפל או תשולש. צריכת האנרגיה תצטמצם לעשירית עד חמישית מן הצריכה היום. ממכוניות אפשר לשכוח. את שדות התעופה אפשר לסגור.

עולם נורא חדש? בפירוש לא. יש נוסחה שלפיה אפשר לבנות את כדור הארץ כך שיתאפשרו בו לראשונה חיים טובים ומגוונים לכולן (או לרובן). הנוסחה העולמית החדשה נקראת: SUBCOMA.

SUB - SUBsistence
יותר אספקה עצמית

נשאלת קודם כל השאלה, איך נוכל לדאוג לכך שלפחות 56% מהתזונה שלנו תהיה מבוססת על אספקה עצמית, אם אין למעשה תעבורה בין לאומית, ואי אפשר להטיס אלינו עוד פול וחומוס מקניה? פתרון מוצלח נמצא לבעיה על ידי "נשות בילפלד" (מריה מיס, קלאודיה פון ורלהוף, ונדאנה שיווה וכו') בתוכנית ההישרדות שלהן לפני שנים רבות. התוכנית כוללת ייצור של אמצעי מחיה במסגרת מקומית, כך שיהיה שיתוף פעולה ישיר בין יצרניות לצרכניות. עיר כמו ציריך, למשל, תוכל להגיע לאספקה עצמית כמעט מלאה באזור ברדיוס 20 ק"מ בלבד. התנאי הוא, כמובן, שאדמות חקלאיות ישוחררו - יהיה צורך לפנות אחוזות של משפחה אחת, יישובי פאר "עוקפי פקקים" (שבלאו הכי לא יוכלו עוד לתפקד בלי מכוניות). במובן הרחב יותר, SUBsistence פירושו גם ייצור תעשייתי, אם כי מופחת בצורה משמעותית, המותאם לצורכי האזור ונתמך על ידי טכנולוגיות מודולריות ובעלות שרידות גבוהה. בכל אופן, הייצור התעשייתי לא יוכל להיות מכוון לצבירת הון.

COM - COMmunity
החיפוש אחר החברתי

מגבלות האנרגיה (תחבורה, חימום) מחייבות אותנו להצטופף ביחד, בצורות חדשות של קהילה (COMmunity). נוסף על כך, יש קשר פנימי בין אספקה עצמית לקהילתיות, היות שרק יחידות צריכה שיתופיות מסוגלות לבנות מערך הגיוני של תחבורה וצריכה של אמצעי מחיה. בטוח שהחשבון האקולוגי לא יתאזן אם כל אחד ואחת תיסע באוטו עם הכף החשמלית שלה להתבודד באיזו חצר ביולוגית. בישול משותף, אכילה משותפת, חגיגה, שימוש במקום בעלות - בקיצור, כל דבר שחוסך במשאבים בלי לחבל במצב הרוח, זקוק למבנים קהילתיים. יש ויכוחים על הגודל האידיאלי של שכונות SUBCOMA כאלה - מדברים על משהו בסביבות 400 עד 1000 בני אדם. הכול טוב ויפה, אבל איך לעזאזל נבנה קהילות כאלה, אם אנחנו בקושי מצליחים לסבול אחד את השני? איך אנחנו אמורים פתאום לשבת מול שולחן האוכל יחד עם השכנות שלנו, אחרי שכבר עשרים שנה בקושי בירכנו אותן לשלום?

המתכון לכך נקרא LMO - Life Maintenance Organizations. הדרך הכי טובה לתאר את זה היא בתור קהילות-מעבר "זרוקות", לא מחייבות, כלומר לא כקהילות שצריך להישבע להן אמונים, אלא כהסדרים פרגמטיים. ה-LMOs האלה יטפלו בכל הצרכים של השכונה. למטרות מיוחדות עדיין הם יוכלו להשתמש ב- 1000 דולר (או גלובו) לאדם - שריד מן המערכת הכלכלית. ה-LMOs הם מודל המתאים באופן גלובלי, ויש קהילות כמו הקהילות הכפריות בצ'יאפאס או הקומונות הגדולות בגרמניה שכבר מתנסות בו.

A - A-patriarchate
שלילת הסדר הפטריארכלי

בלי ה-A הזאת, הצירוף של "קיום + קהילה" יכול להגדיר זוועה, ולא אלטרנטיבה רצויה. האם אין יעילות אנרגטית ושיתופיות גם במחנות הריכוז, בקומונות של כתות המתאבדים (ג'ונסטאון, וואקו וכו') ובכפרים המסורתיים המגעילים? לטווח הארוך כל המבנים האלה אינם בני-קיימא, ואינם מהווים קהילות אמיתיות. בלי A-patriarchate (היעדרם של שלטון או של דומיננטיות פטריארכלית) שני הדברים האחרים מורעלים מהר מאוד מבפנים, הקהילות הופכות לכלי תמידי לקרבות התרנגולים של ה-big men, הן מחומשות או מנוצלות למטרות הרות אסון. בעיות חוסר-הפיתוח של היום, שאנחנו סובלים מהן כבר 5000 שנה, היא בפירוש "עניין של גברים" (כך, למשל, הנשים מבצעות כיום שני שליש מהעבודה העולמית, אך מרוויחות רק עשירית מהכסף). אין פירוש הדבר שאת התפקידים של הגברים צריכות לאייש עכשיו הנשים, אלא שהתפקידים האלה עצמם צריכים להיעלם. כאן עוזר ה-subsistence: אם האימפריות הכלכליות הגדולות יתמוטטו, לא יהיה עוד צורך בתפקידי יושב(ת) ראש דירקטוריון. ואם כולנו נצטרך לדאוג למקורות מחיה ולילדים, הבריחה הגדולה של הגברים לתוך המשרדים, לאינטרנט או לישיבות מסתוריות תיעצר, לפחות באופן חלקי. התוצאה של שלילת הפטריארכליות אינה, איפוא, מטריארכליות, אלא סוף-סוף שוויון מבני.


שלושת ההיבטים השונים של SUBCOMA אינם שלוש מטרות נפרדות, אלא הם תלויים זה בזה באופן פנימי ועמוק. שוויון זכויות מלא של הנשים לא שווה הרבה בתוך אורח החיים הנוכחי. קהילה, שאינה דואגת לאספקה עצמית באורח מרחיק לכת, הופכת לקהילה של שודדים או פרזיטים, כלומר מהווה איום קהילתי ברמה גבוהה יותר. קיום פיזי עצמי ללא קהילתיות ושלילת הפטריארכליות תהפוך במהרה למדינת-המונים אקולוגית, שבגלל המאמץ הבירוקרטית הכרוך בתפעולה תיהפך שוב ללא יעילה מבחינת אנרגיה. כל מה שלא נעשה בעצמנו, מישהו אחר יעשה בשבילנו, אבל זה יעלה מאוד ביוקר, בראש ובראשונה במחיר האוטונומיה שלנו.

SUBCOMA אינה מערכת, אלא תערובת פרגמטית, המושגת לאור הניסיון שלנו עם מערכות רבות: 60% קיום עצמי, 10% שירותים ציבוריים בחינם ("קומוניזם"), 10% דמי כיס גלובליים ("סוציאליזם"), ו- 20% ייצור המוני או מקומי של סחורות עם החלפת כספים ("קפיטליזם"). כל תהליך יתקיים במקום שבו הוא הוכיח את עצמו ושאליו הוא הכי מתאים, והכול ביחד, כמובן, בגבולות הנסבל מבחינה אקולוגית וחברתית. מערכת כזאת, דווקא בגלל שהיא מושתתת על כמה יסודות שונים, תוכל להיות יציבה ולא לחשוש מהתמוטטויות.

SUBCOMA אינה נוסחה של ויתור, אלא הודעה משמחת על כך שסוף-סוף יוצאים לחופשה. במקום שנהיה חייבים לנסוע לעשות קניות, אנחנו בעצמנו נגור בתוך מרכז קניות (LMO): הכול שם, והכול חלק מהדבר הזה שנקרא "חיים". היות שפחות כלכלה פירושה גם פחות זמן עבודה, נוכל אולי לעבוד פחות מעשרים שעות בשבוע או חמישה חודשים בשנה, ובין לבין לנסוע לנו באופניים לאדיס אבבה, לנדוד מ-LMO ל-LMO. נצטרך הרבה יותר זמן מאשר היום, כדי שה-communities שלנו יהיו מלאות חיים ודמוקרטיות. ואף על-פי כן יישאר לנו הרבה יותר זמן מאשר כיום בשביל ההנאות האמיתיות של החיים. Take it easy. זה יוכל להימשך כך אפילו מיליוני שנים. רק שאז בטח שלא תהיה לכך כל משמעות.

או כמו שקבע Ul Pull Po (הסוכן של אחד מזני הרכיכות הא-מיניות הבין-כוכביות המצליחות ביותר), המזכיר הכללי האחרון של הפדרציה של הגלקסיה, לרגל הישיבה הפלנטארית האחרונה לפני פילוחה בידי החור השחור: "בנות כדור הארץ אכן לא הגיעו רחוק. אבל הן חיו בכיף אחת עם השנייה הרבה יותר מכולנו".





תגובות, שאלות, בקשות, הצעות, מאמרי תגובה והערות ניתן לשלוח לכתובת:

אוב - ז.ע.פ., ת.ד. 20559, תל-אביב 61205

וגם בדואר אלקטרוני: דרך אתר ההוצאה


אוב - ז.ע.פ. ת.ד. 20559 תל-אביב 61205